all rights reserved Bert Kaufmann

'ועכשיו נחפש דרך חדשה'

נעה עובדיה-וכסלר, מאמר מתוך ניוזלטר אלול התשע"ד, ספטמבר 2014
 

 

כאב ראש קטן מנקר בקדמת הראש או ליד העין. לא משהו רציני.

שכמות תפוסות וגם קצת הצוואר.

הרגליים שלי הורגות אותי בסוף היום.
יובש נוראי בכפות הרגליים, בקיץ זה משגע אותי.

תמיד בשעה הזאת אני חשה צרבת.

 

 

מוכר לך?

 

 

הכאבים הללו, 'כאבים קטנים שאפשר לחיות איתם' מלווים רבות מאיתנו בחיי היומיום. הכאב הופך לחלק משגרת חיינו. נוכח כמו צל שמלווה אותנו לכל מקום. למדנו לחיות איתו. אנחנו 'לא סופרות אותו'. 

אני בטוחה שלכל אחת מאיתנו יש דוגמאות רבות לכאבים שמלווים אותה במהלך השבוע - כאב ראש מסוים, כאב או מועקה בחזה, כאבים בפרקים, כאבים בכפות הרגליים או משהו אחר.  

אם את אומרת: "מה פתאום, אצלי הכל בסדר". נסי רגע לחשוב. ישנם דברים שלמדנו לחיות איתם ואנחנו לא שמות לב שהם כאן, מלווים אותנו, מדברים איתנו, שואבים מאיתנו אנרגיה.

(אישה שאני מכירה חיה כבר לפחות 20 שנה עם מגרנות קשות שחוזרות מידי בחודש. אבל היא שוב לוקחת כדור, "חיה עם זה")

מה? מה? חזרי שנית

 

אז למה קשה לנו להקשיב לקולות שקורא לנו הגוף? מדוע איננו מטפלות בעצמנו?

בגדול, נראה לי שניתן לסכם זאת במסקנה ש - כל עוד לא מדובר ב'פיקוח נפש' או בבעיה חמורה ואקוטית, עיסוק בעצמי ואולי במיוחד בגופי, נראה לנו דבר שאיננו יכולות להרשות לעצמנו, סוג של  מותרות.

אנחנו מסבירות זאת לעצמנו בכל מיני אופנים – יש דברים יותר חשובים, אין לי זמן לזה ועוד...

בשורה התחתונה, הבעייה נמשכת ולעתים מחמירה ובסופו של דבר פוגעת באותם 'הדברים החשובים באמת'...

 

הנה דוגמא: היומיום שלי מלא וגדוש ברוך השם. לגדל שלושה ילדים, להיות בקשר עם מטופלות, משתתפות סדנאות, לגדל ולתחזק עסק, זוגיות ועוד... בימים כאלה יוצא שאני אומרת לעצמי : "רק שאספיק לעשות את זה, רק שאף אחד לא יהיה חולה. בסדר, את עייפה אבל אין עכשיו זמן לנוח". 

ככה אני מתנהלת בד"כ בחיי (ואני מרשה לעצמי להגיד: ככה אנחנו - לא משנה אם את רווקה, נשואה, אם חד-הורית וכו' ונראה לי שגם לגבי גברים זה נכון...). קורה לפעמים שלאחר תקופה כזאת של עומס, של "התנהלות", אני מוצאת את עצמי חולה – יכול להיות צינון, כאב גרון, גרון, תלוי (לכל אחת נקודת התורפה הגופנית / נפשית שלה)

מה שברור הוא - עכשיו אני באמת לא יכולה לתפקד. בד"כ אני מוצאת את עצמי אומרת 'זה היה צפוי, אם רק נחתי בזמן, אכלתי יותר טוב, אם הייתי מקשיבה למה שהגוף אומר לי – אז לא הייתי חולה עכשיו'.

all rights reserved ky_olsen

פעם אחת אמר רבנו, ר' חיים מצאנז, משל:

אדם תועה כמה ימים ביער ולא היה יודע איזוהי דרך נכונה.

פתאום ראה אדם אחר הולך לקראתו.באה שמחה גדולה בלבו, עתה בוודאי ידע הדרך הנכונה.

כיוון שפגשו זה בזה שאל אותו: אחי, אמור לי היכן הדרך הנכונה? זה כמה ימים אני תועה.

אמר לו: אחי, אף אני איני יודע, שאף אני תועה כאן כבר כמה ימים,  

אלא אומר לך בדרך שהלכתי אני, יכול לומר לך, שבדרך זו תועים ועכשיו נחפש דרך חדשה.

כן אנחנו, דבר זה אני יכול לומר לכם, שבדרך שהלכנו עד עכשיו אין לנו ללכת, שבדרך זו תועים.

אלא עכשיו נחפש דרך חדשה.

מתוך: ש"י עגנון, ימים נוראים, הוצאת שוקן , עמ' כז-כח

 

אני רוצה לשתף אתכן בדבר שנוכחתי להכיר מקרוב. 

כחלק מהנחיית סדנאות ב"שיטת המודעות לפוריות", כאשר אישה מעוניינת להשתתף בסדנא, לאחר שיחת הטלפון הראשונית ובטרם המפגשים, אני שולחת לכל אחת מן המשתתפות שאלון. השאלון הזה כולל שאלות בנוגע לבריאות של האישה בכלל והבריאות הגניקולוגית בפרט.

אחד הדברים המדהימים שגיליתי דרך השאלונים הוא שהמון מאיתנו מתמודדות באופן יומיומי עם בעיות, כאבים ומיחושים שונים. נשים רבות חיות עם מיני דברים לא מדוברים - כאבי מחזור קשים, כאבים ביחסי אישות, דימומים תכופים ולא מוסברים, גרד בנרתיק ואפילו "סתם" כאבי ראש שחוזרים על עצמם מספר פעמים בחודש.

ברוב המקרים אנחנו לא מדברות על זה או לא מתעסקות בזה יותר מדי.
אם אנחנו מנהלות שיחה עם עצמנו/ חברה/ בן זוג על העניין (וזה כבר מצב טוב יחסית של מודעות והכרה בבעיה) בדרך כלל אנחנו אומרות: "התרגלתי, אפשר לחיות עם זה" או "זה מביך , עם מי אני יכולה לדבר על זה?", או מכריזות "אין לזה פיתרון".

 

יכולות לעבור מספר שנים, אולי גם מספר משברים עד שאנחנו אומרות לעצמנו: זהו, אין ברירה, צריך לטפל בזה.

כך אני פוגשת נשים שהחליטו ללמוד את שיטת המודעות לפוריות אחרי שנמאס להן אבל ממש נמאס להן מתופעות שונות שגרמו להן אמצעי מניעה אחרים. כך גם מגיעות נשים לטפל בכאבי מחזור או מיגרנות אחרי שהן הגיעו להחלטה שמספיק להן מהתענוג...זה יכול לקחת חודשים, שנים ועשורים (כן,כן) להגיע להחלטה הזאת.

מעניין הדבר שבעוד בתחומים אחרים לרובנו קיימות שאיפות, דווקא בתחום הזה של הגוף, אנחנו בדרך כלל פשוט רוצות לעבור ל"מצב שקט", הכאב הופך להיות השגרה המוכרת (וקשה לי שלא לקשר זאת גם להתמודדות שלנו עם  המצב הביטחוני...).

כשאני מעלה את הנושא הזה בשיחת הטלפון או בסדנא, נשים רבות משתפות שהן לא בדקו אף פעם מה ניתן לעשות עם מה שמציק להן, רובן לא שאלו רופא או  מטפל אודות העניין, או שאם לא נמצא להן פתרון מיידי הן החליטו – אין ברירה, אני פשוט אחיה עם זה.

 

האם התבוננת על העניין הזה פעם? האם ניסית לחשוב מה גרם לכך שזה כואב / מציק יותר או פחות? 

חשוב לי להעיר – לפעמים, העניין הוא בהתבוננות עצמה. לפעמים ההתבוננות ותשומת הלב גורמים לנו לשנות משהו באורח החיים שלנו כדי להביא לעצמנו את השינוי. 

מנסיוני בקליניקה, נשים רבות יודעות להצביע על הנקודה ולהבחין בסיבה שבעטיה הן הגיעו לחוסר האיזון.

 

בסדנאות שאני מעבירה לנערות על תבונת הגוף אני מעודדת אותן לנסות ולחשוב האם ישנה תזונה שמיטיבה איתן (ועם הווסת שלהן). בדרך כלל הן יודעות ומשתפות יותר ממה שאני מצפה. הן יודעות שאוכל מסוים "מכביד" עליהן, הן שמות לב שבתקופה מאוזנת יותר מבחינה תזונתית/ נפשית, גופן מתפקד בצורה טובה יותר, אבל הן אף פעם לא חשבו ליישם את הידע הזה...

ידע - שביל שמאפשר ריפוי

 

אני מכירה מקרוב כמה סיפורים של כאבי ווסת וכאבים ביחסי אישות שפחתו במידה ניכרת או הפסיקו פשוט לאחר שנשים וזוגות למדו להכיר את האנטומיה ואת אופן הפעולה של הגוף. אני לא מתיימרת להציג כאן הוכחה מדעית וכמובן שאין זה כך אצל כל אישה/ זוג ושישנם מקרים שבהם טיפול הוא מחוייב המציאות, אבל הרבה פעמים זה משהו יותר פשוט. ידע ובירור של תפיסות יכול להשפיע אפילו על כאב. הנפש והרוח שלנו מדברות גם באמצעים פיזיים ממש – עצבים, הורמונים שיוצרים תחושה, כאב וכדומה.לפעמים זה לא הולך ואז אפשר וכדאי לפנות  לטיפול בתחום הרלוונטי.

 

וכדאי לזכור עוד עניין חשוב: האנרגיה שאנחנו משקיעות בהדחקה של כאב וחוסר נחת משפיעה עלינו וגורמת לאיבוד כוחות ואנרגיה.

 

זה הסתיו עם הענן ועם הרוח המייבב

 

הסתיו הוא זמן של התכנסות פנימה, הגוף נעטף, אנחנו שבות ומתכנסות בבית לאחר שאספנו חוויות ופירות מהשנה שחלפה. זה זמן שמאפשר התבוננות פנימה אל הנפש ואל הגוף.אחד הדברים הבולטים בתקופה הזאת של הסתיו, של שינויי מזג האויר והרוח, הוא הרגישות.אנחנו יותר רגישות למאכלים מסוימים, רוח קרה יכולה לגרום לגב תפוס, לכאב ראש, לכאבי בטן  או להתקררות של ממש. חלק מן הנשים אף תסבולנה מכאבים קשים יותר במהלך הדימום הוויסתי. זוהי תקופה שמזכירה לנו לשים לב : מה טוב לנו, מה נכון לנו.כמו בימים שלפני הווסת, זו תקופה שאנחנו יותר רגישות בה. אני רוצה להדגיש משהו – אנחנו לא יותר חלשות בתקופה הזאת, אלא יותר רגישות

לי למשל יש יותר חלומות בתקופה הזו מדי שנה, חלק מן הנשים יותר רגישות למצבי רוח, להערות. זו תקופה של שינוי, מעבר מהחוץ, מן האור פנימה אל החושך.

 

מה את יכולה לעשות למענך?

 

אז אני מציעה לכולנו לנסות ולשאול את עצמנו בסתיו ולקראת החורף הבא עלינו טובה הזה כמה שאלות פשוטות: (וכל אחת תוסיף כרוחה הטובה עליה)

 

 

  • מה עושה לי טוב? מה נעים לי? (בגוף, ברוח ,עכשיו ובכלל)

  • האם אני ישנה מספיק?

  • האם אני אוכלת דברים שעושים לי טוב? (אולי יש מצבים שבהם אני אוכלת משהו מסוים ולאחר מכן אני מרגישה עייפה?)

  • האם אני שמה לב ובודקת מה עושה לי טוב ומה לא? (האם כשיש לי כאב ראש קטן אני משתדלת לנוח או מתעלמת/ לוקחת כדור?)

  • דוגמא מצחיקה אבל מדוייקת: האם אני הולכת לשירותים כשאני מרגישה שיש צורך בכך? ;)

  • ובכלל,  האם יש משהו בתחום הגופני שאני רוצה לשפר השנה? האם יש כאב שאני רוצה לרפא, האם אני רוצה לשמוח יותר בגוף שלי? יש לי רעיון איך אוכל לעשות זאת? 

 

      (אני למשל החלטתי שלישון זה משהו שאני לוקחת על עצמי השנה. כשאני ישנה יותר, אני שמחה יותר , אני פנויה יותר לילדים, לעבודה, אני פחות חולה.)

 

  • טיפ נוסף שמתאים לחלקכן  - אלו מכן שרושמות הרבה ביומן (זה ממש כיף לטפל בנשים כאלה, אלה ששמות לב במיוחד לכל שינוי שעובר עליהן ומדווחות לך בכל טיפול). במהלך היום או בסוף היום כתבי את התחושות שחווית במשך היום. את יכולה לנסות ולהבין את הקשר לפעולה שעשית באותו יום, לתזונה מסויימת, לפעמים הקשר הוא רגשי לפעמים הקשר הוא פיזי. לפעמים אין שום קשר ופשוט לקחנו דקה להתבונן בזה. (לנשים המשתמשות בטבלאות המודעות לפוריות – אני מזכירה שהטבלה היא כלי נהדר לעניין הזה).

היכולת שלנו לפענח את "שפת הגוף" משתפרת ככל שאנחנו מאזינות לה ומתנסות בה. לאימהות לילדים קטנים מביניכן – נסו לעשות זאת עם הילדים. הרבה פעמים לילדים יש הסברים פשוטים ל"למה כואבת לי הבטן?" "מה אומר לי הגרון הכואב". בכלל, זה נראה לי חשוב ללמד ילדים לשים לב לתחושות שלהם ולנסות להבין את הקשרים התזונתיים, נפשיים וכו'..(כמו כאבי בטן או נזלת לאחר צריכת חלב פרה, כמה זה שכיח!)

 

אני מאחלת לכולנו שבימים הבאים עלינו נלמד על עצמנו - נפשנו, גופנו, נשמתנו עוד קצת. ומאחלת לכולכן שנה של בריאות טובה ופוריות בכל התחומים – האישיים, המשפחתיים המקצועיים.

 

נהיה בקשר, (עברתי על רשימת התפוצה כדי לשלוח לכל אחת ואחת מכן בהתכוונות מלאה)

נעה